כשניגשתי למבחני הבגרות לפני 20 שנה בתיכון שז"ר המצב היה שונה.
אף תלמיד לא אובחן כסובל מבעיית קשב וריכוז, לא לקחנו ריטאלין, מבחני הבגרות במתמטיקה ואנגלית לא היו מחולקים לשאלונים ואף הורה לא התערב בעבודתו של המורה בביה"ס.
כמו כן, 90 אחוז מבוגרי השכבה בה למדתי התקבלו ללימודים אקדמיים באוניברסיטה. במשך הזמן, הם נהיו רופאים, עורכי דין, כלכלנים, מדענים ואנשי תקשורת.
כעת, נשאלת השאלה - כיצד ייתכן שתלמידים וותיקים שלמדו לפני 20 שנה היו מוצלחים יותר מהתלמידים החכמים של היום ?
בעבר, לפני 20 שנה לא היו לנו 200 ערוצים בטלוויזיה, לא היה אינטרנט, לא היה פייסבוק, לא היו פלאפונים ולא היו לווינים בחלל. היינו משחקים בכדור בחצר ליד הבית.
כיצד זה ייתכן ?
תופעה זו נקראת " פרדוקס התלמידים " .
משמעות הפרדוקס היא פשוטה. ככל שהתלמיד בביה"ס הוא חכם יותר, מוכשר יותר ובעל ידע טכנולוגי רב יותר הוא פחות מצליח בלימודים.
אני בטוח שאתם מחייכים עכשיו.
אולם לצערנו, זהו המצב הנוכחי הקיים במערכת החינוך הציבורית.
כיצד ייתכן שבעבר, תלמידים לא מפותחים מבחינה טכנולוגית התמודדו עם קשיים ואתגרים מורכבים יותר מאלו הקיימים בבתי הספר כיום ?
בואו נענה על השאלה הזאת ביחד.
התשובה תתגלה ע"פ שיטת האלימינציה המתמטית.
ניקח את המשוואה הפשוטה הנוכחית : מורה + תלמיד = הצלחה בלימודים.
אנו יודעים שהפרמטר של " תלמיד " השתפר במהלך השנים. כמו כן, אנו יודעים שהפרמטר של " הצלחה בלימודים " הידרדר במהלך השנים. כלומר....
המסקנה המתבקשת היא ש " תלמיד גרוע - לא קיים במציאות " .
כל תלמיד במדינת ישראל ובעולם כולו, שיישב איתו מורה איכותי ומקצועי, יסביר לו את החומר בצורה מובנת וברורה, יענה על שאלותיו וייתן לו תירגול לעבודה עצמית יצליח בלימודים.
התלמיד ישפר את הציונים.
במסגרת הפוסט הנוכחי לא אפרט את הסיבות הרבות והמגוונות שגרמו למערכת החינוך הציבורית להגיע למצבה העגום כיום.
אבל לסיום, רציתי לסבך את המשוואה המתמטית שהוצגה לעי'ל.
ידוע לכולנו ,שגם מנהלי בתי הספר, הסגניות, הרכזות, המורים והמורות עברו תהליך של התקדמות ושיפור במהלך השנים.
וכעת נשאלת השאלה -
אם התלמידים והמורים נהיו חכמים וטובים יותר, מדוע לא השתפר פרמטר ההצלחה בלימודים ?
התשובה בפוסט הבא...
אינפורמציה נוספת : LEITTNER.CO.IL
לידיעת הקוראים, כותב המאמר הוא היו"ר של חברת לייטנר - הוראה פרטית משלימה.
